איפה באמת נמצאת אמאוס ולמה דווקא כביש 1 ? תשאלו את ישו, יש מצב שאצלו נמצא תשובה.

אסכולות, בצידי הדרך עונת 2017-18, טיול 6, בעקבות תחיית ישו, מנווה אילן לאמאוס, מדריך חיליק אברג'יל

נראה שמזג האויר שכבר תיעתע ושיגע השנה אותנו ולא מעט אנשים אחרים, התרצה הפעם ולא גייס את כל מנות החום העומדות לרשותו, עובדה שאיפשרה לנו להדביק פיגורים שהצטברו מחמת התנהגותו החריגה בשבועות שקדמו.  לא ממש קריר היום, אלא שעדיין לא במידה רבה מדי.

מתלקטים ומלקטים מצטרפים ומדריכים אל האוטובוס בלטרון ובשואבה ואחר שועטים לכיוון נווה אילן שהיה פעם קיבוץ שהוקם בדומה לעמיתיו, קרית ענבים, מעלה החמישה ומוצא, ע"מ ליצור נוכחות והגנה על הדרך לירושלים, התפרק וחזר וקם כמושב שיתופי מאוחר יותר.

באוטובוס אנו מתוודעים אל מדריכנו להיום חיליק אברג'יל, ללאה שבתאי המלווה, לרוסלן הנהג וליותם החובש הבטחוני.

חיליק לא מאבד זמן וכבר באוטובוס מספר לנו על המסלול הצפוי לנו היום, מרגיע ואומר שעיקר המסלול הוא במגמת ירידה ושנעצור בצל ונשתה הרבה מים. אנחנו נרגעים תוך כדי טיפוס אל נווה אילן ההיסטורית שנמצאת עתה בתהליכי שיפוץ, ומתצפתים לכיוון מזרח וצפון. חיליק מרחיב את הסקירה ההיסטורית על הישובים בדרך לירושלים ונווה אילן בעיקר, סוקר את הטופוגרפיה של האיזור (אצבעות של שלוחות לכיוון מערב ונחלים המפרידים ביניהן) וחד לנו חידה שכותרתה היא "למה דווקא כביש 1 ?" או במילים אחרות : איך הועדף דווקא תוואי זה לכביש הראשי לירושלים על פני נתיבים אחרים שנוחים והגיוניים יותר מבחינה טופוגרפית.   השאלה נשארה פתוחה על מנת, אולי, שתימצא לה תשובה בהמשך. נקווה.

גולשים במורד הכביש הפנימי של נווה אילן לכיוון מערב כשבדרך מקבלים אותנו שלטי הרחובות שהם שירים, כותרת וכמה שורות. רעיון יפהפה. הרחוב מסתיים בכיכר שממש מאחריה יש תצפית לכיוון מערב וצפון, ביום של ראות טובה כמו היום, רואים את כל גוש דן, את קו החוף ואת הערפיח המכסה אותם כשמיכה אפורה.

ממשיכים מערבה בדרך העפר, מגיעים לצומת דרכי עפר שבה אנו מזהים התארגנות לארוע שנראה כמו חתונה בחיק הטבע או משהו בסגנון, סמוך לצומת יש גם מעין גן פסלים המקשט את החורשות שמסביב.  עוצרים שם לכמה דקות ע"מ לשמוע הרחבה מפי חיליק על מה שנקרא "יער המכללות", על הקמת הישוב נטף, על הקו הירוק שמכאן אפשר לראות היכן בערך הוא עובר, על ההיסטוריה של איך הוא נקבע ולמה הוא ירוק, כל מיני חיות (יערונים וחולדות) שאוכלות איצטרובלים ועוד. 

ממשיכים במגמת ירידה מערבה, טיפוס קטן לחירבת מצד, הולכים על הדרך הרומית ומתעכבים ליד מצבור של אבני מייל גדולות, שיחד עם הדרך הסלולה, היוו מעין סימון טריטוריה והצהרה של האימפריה "אנחנו כאן ואנחנו השליט". כתובות שנמצאו בעבר על אבנים אלה, קושרות כתרים לשליט שסלל והציב, למען יקבל את הריספקט הראוי.

חירבת מצד

אבני המיל

ממשיכים בשביל העפר שמתפתל ימינה בסמוך לתחנת ההשנאה הגדולה האמורה לשמש את הקו החדש של הרכבת לירושלים, עוברים מתחת לגשר המחבר בין שני זוגות מנהרות האמורות לשמש את הרכבת הנ"ל, ומטפסים בעלייה מתונה, עוברים דרך שרידי הכפר דיר איוב ואחר ירידה אל דרך פארק איילון ושוב עליה אל צומת שבילים מוצלת, שם פוגשים את האוטובוס, נחים מעט ויש מי שאוכל כאן את פת הצהריים.

 

מכאן סוטים מעט מהמסלול  כדי להשקיף ממצפור עמק איילון אל העמק המדובר הפרוש מצפון לנו ולמרגלותינו במלוא הדרו.  סקירה של חיליק על הפנורמה וממשיכים מערבה, השביל עולה ויורד על שתי גבעות שבפסגתה של השניה אנו חוצים את חירבת עקד  ששימשה כבסיס צבאי בתקופות שונות, ביניהן בתקופת החשמונאים. התצפית מכאן לכל הכיוונים היא מרהיבה ואנחנו מתרכזים בעיקר בכיוון מערב, יער המגינים, כרמי יוסף נווה שלום ועוד, ממשיכים.

ירידה אחרונה להיום אל שביל עמק המעיינות ואל שביל אמת המים, שהם בעצם מסמנים את העמק הפורה של מה שנקרא כיום "פארק איילון" בעבר "פארק קנדה" ועד מלחמת ששת הימים היו כאן הבוסתנים של הכפר הערבי עמואס. עוד הרבה לפני זה בתקופות שונות, היה המקום עמק פורה ועשיר בחקלאות לסוגיה.

הולכים בתוך הפארק ולאורך אמות המים, בינות לעצי התאנה שהפירות עליהם יבשילו רק בסוף יולי או ראשית אוגוסט.

עוצרים לכמה דקות כדי להוסיף דעת מאוצר הדעת הבלתי נדלה של חיליק, צורות החקלאות השונות, ניתוב וחלוקת המים, ההיסטוריה המלחמתית של המקום שיהודה המכבי נטל בה חלק מכובד, הסברות השונות בקשר למיקומה של אמאוס על פי כתובים שונים המגדירים את המיקום יחסית לירושלים ועוד.

מסיימים את השביל על יד אגם התמרים, עולים לאוטובוס המקפיץ אותנו לכנסיית אמאוס ניקופוליס, זאת המוזכרת במפת מידבא, ושקיומה במקום מסביר את בחירת הנתיב הראשי לירושלים דווקא מכאן, אליבא דחיליק (וכנראה עוד כמה היסטוריונים...) : לפי המסורת הנוצרית, כאן פגש ישוע הנוצרי שניים מתלמידיו לאחר שקם לתחייה, והמקום ומעיינותיו החמים הפך למרכז קדוש בתקופה הביזנטית במאה השלישית לספירה. תנועת הצליינים הגדולה לכאן ולירושלים, היא ש"בחרה" את הנתיב לירושלים המשמש אותנו עד היום, פחות או יותר באותו תוואי. וכאן התשובה לשאלה שהופיעה בפרק א' דהיום.

סיבוב בכנסייה הקדומה ובזאת ה"חדשה", עוד קצת הסברים והרחבות על הויכוחים והסברות בקשר למיקומה של אמאוס (מוצא ?  לטרון ? שישים ריס או מאה ושישים ?) והביתה.

תודה לכל הטורחים, חיליק, לאה, רוסלן ויותם, תודה לאיתן שליווה אותנו בכל העונה מלבד טיול זה, תודה לאסכולות ולגיא,

ותודה לכם על הרכביכם השונים, תענוג לטייל איתכם,

שאר התמונות שצילמתי נמצאות כאן

להתראות בעונה הבאה,

אבי